"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". בספרי התורה ובחלק מהחומשים המודפסים, אפשר לראות שהאות ו' במילה 'שלום' קטועה באמצע.

ו' קטועה דומה מעט לאות י', ואפשר למצוא דרשות והסברים שמבוססים על דימיון זה.

בגמרא (קידושין ס"ו ע"ב) לומדים מכאן שרק כהן שלם בגופו ואינו בעל מום כשר לעבודת המקדש:

"כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והרי כתוב שלום! אמר רב נחמן: ו' של שלום קטיעה היא".

רב נחמן מסביר את הפסוק כאילו כתוב כאן 'שלים' (שלם, תמים בארמית).

מקרה נוסף של ו' הדומה לאות י' יש בספר תהילים: "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה".

המילה 'נפשי' בפסוק זה משתנה בין נוסחאות שונות של ספר תהילים. יש גרסה שבה היא נכתבת עם ו' ונקראת עם י', ויש גרסה הפוכה. יש גרסה שבה הקריאה והכתיבה עם ו', ולגרסה אחרת הקריאה והכתיבה עם י'. לפי אחת הגרסאות, קוראים את המילה 'נפשי' עם י', אבל כותבים במקום ה-י' ו' זעירה או קטועה.

פסוק זה הוא ככל הנראה אחד מתיקוני הסופרים, שינויים שקבעו אנשי כנסת הגדולה בנוסח הפסוקים כדי להימנע ממשמעות שלילית או בעייתית. כוונת הפסוק לתאר איש נקי כפים שלא נשא את שם ה' בשבועת שקר. נפשו – הכוונה: שם ה'. כדי לא להזכיר בפירוש את ה' בהקשר לשבועת שקר, שינו חכמינו את המילה ל'נפשי', כאילו הקורא מדבר על עצמו.

אותיות זעירות

בתנ"ך יש מסורת על אותיות רבות שנכתבות בצורה שונה מחברותיהן. אותיות גדולות, קטנות, הפוכות ועוד. חלק מהמסורות נהוגות גם כיום ואפילו מודפסות בחומשים. יש מסורות שנשמרו בקהילות מסויימות (יהודי תימן נוהגים בשינויים רבים שאינם נפוצים בעדות אחרות), וחלק מהמסורות לא נשמרו כלל.

איננו יודעים מהו פשר האותיות המשונות. על מעט מהן דרשו חז"ל דרשות שונות, וכמה מהן נועדו למנוע דימיון לאותיות אחרות, אבל לא נודע לנו סודן של רוב האותיות המשונות.

כל אותיות הא"ב מופיעות בתנ"ך לפחות פעם אחת כאות גדולה, ופעם אחת כאות קטנה.

נעבור על האותיות הזעירות בתנ"ך, ונראה כמה הסברים עליהן:

א – וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה (ויקרא א א).
ב – שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב (משלי ל טו). כנראה האות הקטנה נועדה למנוע השמטת מילת 'הב' אחת.
ג – לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וגיש (וְגוּשׁ) עָפָר (איוב ז ה). המילה 'גוש' נכתבת עם י' ונקראת עם ו'. הקטנת הג' הסמוכה לאות י', תגרום לי' להיראות כמו ו', וככה לרמוז לנו על הקריאה הנכונה.
ד – אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ (משלי כח יז).
ה – אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב ד).
ו – אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ (תהילים כד ד), לפי אחת הנוסחאות.
ז – וַיְזָתָא (אסתר ט ט), במילה זו האות ו' גדולה והאות ז' קטנה.
ח – חַף אָנֹכִי וְלֹא עָו‍ֹן לִי (איוב לג ט).
ט – טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ (איכה ב ט).
י – פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר (במדבר כה יא), צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי (דברים לב יח).
כ – לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ (בראשית כג ב).
ל – לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ (איכה א יב).
מ – הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה (ויקרא ו ב).
נ – נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל (ישעיה מד יד), זו הפעם היחידה שמוזכר בתנ"ך עץ אורן. אולי נ' סופית זעירה דומה לאות ז' והכוונה היא לעץ ארז. וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס (ירמיה לט יג). וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף (משלי טז כח), חז"ל דרשו את הנ' הסופית כאילו היא ז', מלשון רוגז.
ס – ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ (נחום א ג).
ע – לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ (איכה ג לו).
פ – בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא (דניאל ו כ), תרגום: אז המלך קם מוקדם בבוקר. שפרפרא הוא תרגום של שחר, ואולי יש דימיון למילה 'צפרא'. במילה זו ה-פ' הראשונה קטנה, והשניה גדולה.
צ – וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה (ירמיה יד ב), יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ (איוב טז יד).
ק – וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי (בראשית כז מו), בגלל שהמילה 'יצחק' מסתיימת ב-ק' והמילה 'קצתי' מתחילה ב-ק', יש חשש שתישמט אות אחת, לכן הוקטנה ה-ק'.
ר – אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים (שמואל ב כא יט), בספר דברי הימים הוא נקרא 'אלחנן בן יעיר'. ר' קטנה נראית כמו האות י', ואם היא קטנה מאוד, הי' שאחריה תיראה כמו ר' לעומתה. ככה שתי הנוסחאות של שמו של אלחנן נכנסו למילה אחת.
ש – פַּרְמַשְׁתָּא (אסתר ט ט).
ת – פַּרְשַׁנְדָּתָא (אסתר ט ז).