איש על דגלו

"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם,
יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

בני ישראל חנו סביב אוהל מועד, מארבעה כיוונים. בכל כיוון, שלושה שבטים.

כל קבוצה כזו נקראה 'דגל', וכך היו סביב המשכן ארבעה דגלים. דגל מחנה יהודה ואתו יששכר וזבולון, דגל מחנה ראובן ואתו שמעון וגד, דגל מחנה אפרים ואתו מנשה ובנימין, ודגל מחנה דן ואתו אשר ונפתלי.

משמעות המילה דגל היא – כינוס ואסיפה.

לפי רש"י, הדגל המוכר לנו, הבד הצבעוני התלוי על עמוד, לא נקרא דגל אלא אות. וכך כותב רש"י בפרשתנו: "כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו", כלומר – כל אחד יראה את האות, וכך יידע היכן הדגל שלו, מקום חניית השבט שלו.

בתהלים נאמר: "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל". רש"י פירש שם: "ובשמו נדגול – נתאסף ונעשה חיל".

בניגוד לרש"י, פרשנים רבים הסבירו שהדגל הוא הבד המתנוסס. הרשב"ם וראב"ע אמרו שהאותות הם ציורים שהיו על הדגל.

גם את הפסוק בתהילים פירשו כך. ראב"ע כתב שם: "בשם אלהינו נדגול – ירום דגלינו בעת שימלא השם כל משאלותיך". הרד"ק כתב: "בשמו נרים ניסנו ודגלנו".

השורש "דגל" מופיע בתנ"ך גם בשיר השירים, בשלוש הטיות שונות:

  • "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה"
  • "דָּגוּל מֵרְבָבָה"
  • "אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת".

את הפסוק הראשון הסביר רש"י: "וקבוצתי, שדגלני אליו, אהבה היא עלי". את הפסוק "דגול מרבבה" פירש: "נדגל בחיילות הרבה", כלומר – חיילים רבים נאספים סביבו. פירוש הביטוי "איומה כנדגלות" הוא: מטליה אימה כמו מחנה צבא.

הגמרא במסכת שבת אומרת: "שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה – הקדוש ברוך הוא אוהבן". רש"י, לשיטתו, הסביר שם: "מאספין זה את זה, ואומרים: בוא ונלמד ונבין בין שנינו".

מודעות פרסומת

דעואל ורעואל

"לְגָד, אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל"
"וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד, אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל"

 

שם אביו של נשיא שבט גד נכתב בשתי צורות: 'דעואל' ו'רעואל'.

האותיות ד' ו-ר' מתחלפות כמה פעמים בתנ"ך בין מילים זהות או דומות.

יש שתי דרכים להסביר חילופי אותיות מעין אלו.

  • שתי צורות שונות ונכונות להגות את המילה.
  • האותיות הוחלפו בגלל דמיון ביניהן (או צורת אות דומה, או הגייה דומה).

כעת נעבור על כמה מילים שהוחלפו בהן האותיות ד' ור', ונראה מה פשר ההחלפה.

דעואל-רעואל

לשני השמות יש משמעות דומה. 'דעואל' פירושו חבר של ה' (מודַע הוא חבר), ורעואל הוא רֵעַ לה'.

בשם 'רעואל' נקרא גם בנו של עשו, וגם חותן משה.

הרמב"ן כתב שאנשים היו קוראים לנשיא שבט גד בשני השמות, והתורה  רשמה את שניהם בשני מקומות שונים כדי ללמד אותנו על כך.

ריפת-דיפת, דודנים-רודנים

בספר בראשית כתוב:

"וּבְנֵי גֹּמֶר, אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה.
וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים"

ובדברי הימים:

"וּבְנֵי גֹּמֶר, אַשְׁכְּנַז וְדִיפַת וְתוֹגַרְמָה.
וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים"

בשתי  מילים כאן הוחלפו האותיות ד' ו-ר'.

רש"י דרש את ההבדל הזה על מהותם של אותם עמים. ריפת ודיפת הוא דרש מלשון רפיון ודופי, ואת דודנים ורודנים הוא הסביר שבתחילה הם נראים כאוהבים לנו (דודנים מלשון 'דודים'), ולבסוף רודים בנו ומשעבדים אותנו.

לעומתו, הסביר הרד"ק שאלו שתי צורות שונות שהופיעו בספרי יוחסין עתיקים, ובספר דברי הימים זה נכתב שונה ממה שנכתב בתורה, כדי שנדע שזהו אותו העם.

ייתכן שמקור ההבדל בספרים העתיקים הוא הדמיון בין האותיות.

אחד-אחר

הדמיון בין האותיות ד' ו-ר', עלול לגרום להחלפה ביניהם. אם בעקבות ההחלפה ישתנה שם של עַם קדום, אין בכך כלום. אבל מה אם ההחלפה תגרום להבנת פסוק בצורה בעייתית?

בספר שמות כתוב: "כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר", ובספר דברים כתוב "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱ-לֹהֵינוּ, ה' אֶחָד".

כדי שלא יוחלפו בטעות "אֵל אַחֵר" ב"אֵל  אֶחָד", הודגשו שתי האותיות ונכתבו גדולות מחברותיהן.

 

קרי וכתיב

בששה מקומות בתנ"ך מתחלפות  האותיות ד' ו-ר' ב'קרי וכתיב'. נראה דוגמה אחת.

על ימי אחז מלך יהודה נאמר:

"בָּעֵת הַהִיא
הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם
וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת,
וַאֲדוֹמִים [וארמים] בָּאוּ אֵילַת
וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

שנים מעטות קודם לכן, עוזיה המלך (סבא של אחז) כבש את אילת מידי אדוֹם. כעת, בימי אחז, כבש מלך ארם את אילת ושלט בה. את היהודים (בני שבט יהודה) הוא גירש, ואל העיר החזיר את האדוֹמים.

על פי הכתיב, התושבים החדשים הם הארמים, בני עמו של רצין המלך. ייתכן שלאחר כיבוש העיר, גרו בה יחד האדומים והארמים, ובגלל שהמילים דומות, הצליחו לרמוז זאת בפסוק בעזרת החלפת אותיות.