עֵץ שֶׁמֶן

אומר הנביא ישעיה:

"אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן,

אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו".

אנו מכירים את כל העצים בפסוק הזה. הארז והברוש, השיטה וההדס, וכן הברוש התדהר והתאשור.

רק זיהוי עץ השמן, מוטל בספק גדול.

אציג כאן שלוש אפשרויות עיקריות לזיהוי עץ השמן בפסוק זה, ובפסוקים הנוספים שבהם הוא מופיע.

שלוש האפשרויות הן:

  1.  אפרסמון
  2.  זית
  3. אורן

התלמוד הבבלי במסכת ראש השנה, מתרגם לַארמית את שמות כל העצים בפסוק זה, ואומר:

עץ שמן – אפרסמא.

אפרסמא, הוא האפרסמון. עץ עתיק שממנו מפיקים שמן בושם יקר מאוד.

אין זה הפרי הכתום המוכר לנו כיום בשם אפרסמון, אלא עץ מיוחד שאומנות גידולו והפקת שמנו נשמרו בסוד בידי יושבי ארץ ישראל.

 

המלך שלמה השתמש בעצי השמן לבניית בית המקדש הראשון.

מעצי השמן, בנה שלמה את הכרובים, את הדלתות ואת מזוזות ההיכל.

קשה להניח ששלמה השתמש בעץ האפרסמון לבניית דלתות כבדות. עץ האפרסמון היה בסך הכול שיח קטן ועדין, ולא התאים לייצור רהיטים.

בוודאי ששלמה השתמש בעצים חזקים לשם כך, כמו שכתב במגילת שיר השירים:

"קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים".

ברותים הם הברושים, בהחלפת שי"ן ות"ו, כמו שמצוי הרבה בארמית ובעברית.

רש"י מפרש על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, שעצי השמן של שלמה המלך, היו עצי זית. עצים אשר מפירותיהם מכינים שמן, שמן זית.

כאשר עלו בני הגולה מבבל לישראל, ציווה אותם נחמיה להביא עצים מההר ולבנות סוכות על גגותיהם וברחובות ירושלים.

"וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר:

צְאוּ הָהָר, וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת, וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס, וַעֲלֵי תְמָרִים, וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת,

לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב".

אם עלי הזית ועלי עץ השמן מופיעים בפסוק אחד, הרי זו ראיה שאין זה אותו העץ.

ראיה נוספת, נוכל ללמוד מהמשנה במסכת תמיד:

"כל העצים כשרים למערכה,

חוץ משל זית ושל גפן,

אבל באלו רגילים:

במורביות (ענפים) של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן".

הרי לנו משנה מפורשת שאומרת: עצי זית אסור להבעיר על המזבח, אבל עצי שמן – מותר.

 

עיר הקודש, ירושלים של זהב, נתברכה באוויר צלול כיין, ובריח אורנים.

כך כתבה נעמי שמר.

הרד"ק, מפרש שעץ השמן, הוא העץ הנקרא בלעז "פיין" (Pine).

עץ הפיין, אינו אלא עץ האורן.

משמו הלועזי, פיין, נלקח שמה של בובת העץ, פינוקיו, שהיה עשוי מעץ אורן.

גם האננס, נקרא באנגלית Pineapple – תפוח האורן, מפני דמיונו לפרי האורן, האיצטרובל.

זרעוני האורן, הצנוברים, נקראים בלאדינו "פיניונס", על שם אביהם, פיין, אורן.

ככל הנראה, ציווה נחמיה את אנשי ירושלים לסכך את סוכותיהם בענפי עץ אורן, אשר נתברכה בהם ירושלים לרוב.

 

שמו של עץ השמן, רומז על קשר להפקת שמן מהעץ.

מהאפרסמון ומעץ הזית אכן מפיקים שמן. אבל מדוע נקרא עץ האורן "עץ שמן"?

ייתכן שעץ האורן קיבל את שמו בגלל השרף הרב שזורם בענפיו, ומעניק לרהיטים העשויים ממנו ריח חזק ומשכר, כאילו נטבלו בשמן ריחני.

את הריח הזה מכיר כל מי שביקר בנגריה, והריח הזה ככל הנראה קיבל את פני כל הנכנס לבית המקדש הראשון.

מחשבה אחת על “עֵץ שֶׁמֶן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s