"אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק, אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ"
התורה מונה שמות של מומים, פגמים גופניים. רשימה אחת למומים אנושיים אשר פוסלים כוהנים מלעבוד במקדש, ורשימה שנייה של מומי בהמות, אשר פוסלים בהמה מהקרבה על המזבח.
המשנה במסכת בכורות (פרקים ו-ז) מרחיבה ומפרטת את מומי הבהמה ואת מומי האדם.
ברשימת מומי האדם, נכתב "אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק, אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ". המשנה הסבירה ששלושה מומים אלו, הם מומים בעין.
- גִּבֵּן – זה האדם שגבות עיניו שוכבות ומכסות עת העיניים.
- דַּק – מי שיש לו קרום שמכסה את גלגל העין, או כתם קבוע בעין.
- תְּבַלֻּל – ערבוב בין החלק השחור שבעין לחלק הלבן.
יש דעה אחת במשנה לפיה הגיבן זה 'מי שיש לו שני גבין', כלומר: גבו עקום ומפותל, אולי כמו משמעות המילה בלשוננו.
על ה'דק' ועל ה'תבלול' אומרת המשנה: "הֲרֵי בְּעֵינָיו דַּק, תְּבַלּוּל, חִלָזוֹן, נָחָשׁ וְעֵנָב". הפירוש המקובל למשנה הוא ש'חִלָזוֹן, נָחָשׁ וְעֵנָב' אלו צורות שונות של תבלול.
הגמרא מסבירה ש'תבלול' זה מלשון "דבר המבלבל את העיניים", והרמב"ם כתב שזה מהשורש 'בלל', מפני שהשחור והלבן בלולים ומעורבים זה בזה. יש מסבירים ש'תבלול' הוא מלשון 'תֶּבֶל' (מלשון השחתה).
אנסה לברר מדוע מונה המשנה את שלושת התיאורים של התבלול 'חִלָזוֹן, נָחָשׁ וְעֵנָב'.
אונקלוס תרגם את המילה תבלול – "חִלִיז". ייתכן שזהו מלשון 'חילזון'. ב'תרגום יונתן' על פסוק זה, נכתב: "אוֹ דְחִלָזוֹן בְּעֵינוֹי דִמְעַרֵב חִיוְורָא בְּאוֹכְמָא", כלומר: או אשר חילזון בעיניו, שמעורב הלבן בשחור. לפי זה, אפשר לומר ש'תבלול' זהו 'שבלול', בהחלפת ש' ו-ת' (כמו שמצוי רבות, בעיקר בארמית).
השבלול מוזכר בתנ"ך בפעם היחידה בספר תהילים: "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ". אחד הפירושים לפסוק זה הוא: כמו השבלול אשר נמס על הארץ בהליכתו. ייתכן ששמו של השבלול מגיע מהדמיון ל'שׁוֹבֶל', שולי הבגד המשתרכים על הרצפה.
רש"י כותב שהשבלול הוא לימצ"א בלעז, והוא מזהה אותו עם ה'חומט', אחד השרצים הטמאים המוזכרים בתורה. בגמרא, מתאר רש"י אותו כך: "מין שרץ הגדל בקליפה ההולכת ומעגלת תמיד כל כמה שגדל". הקליפה היא הקונכייה העוטפת את השבלול. תיאור זה לא מותיר ספק שכוונת רש"י היא לשבלול שאנו מכירים.
החילזון איננו מופיע בתנ"ך, אבל בדברי חז"ל הוא מוזכר רבות, בעיקר חילזון התכלת. במסכת סנהדרין מסופר על וויכוח בין רבי אמי לאחד המינים על תחיית המתים. רבי אמי אמר לאותו המין: "עֲלֵה לָהָר וּרְאֵה שֶׁהַיּוֹם אֵין בּוֹ אֵלָּא חִלָזוֹן אֶחָד, לְמָחָר יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְמַלָּא כֻּלּוֹ חֶלְזוֹנוֹת". גם תיאור זה מתאים לשבלול שלנו. אפשר אולי לומר שחילזון הוא מלשון 'זחילה', בהחלפת אותיות השורש.
יש חלזונות הגדלים בתוך קונכייה, ויש הגדלים בלעדיה.
התורה אומרת שתבלול בעין, כלומר כעין שבלול לבן בתוך השחור, פוסל את הכהן. כדי שנדע מהי צורתו של השבלול, אמרו לנו חכמי המשנה: "תְּבַלּוּל, חִלָזוֹן, נָחָשׁ וְעֵנָב" וכוונתם: תבלול שהוא כחילזון נחש, ארוך, ותבלול שהוא כענב, עגול.
בלוג התנ"ך 